אתגר האינדיבידואליזם
בעולם המערבי, האינדיבידואליזם הוא ערך מרכזי. אנחנו לומדים שכל פרט הוא בעל חשיבות עליונה ושביטוי עצמי ועצמאות הם יעדים. ישנה ירידה ברצון שלנו להשתייך לקבוצות, לתנועות ולארגונים הדורשים מאיתנו דרישות קיצוניות או ספציפיות.
אנחנו מעדיפים לעשות דברים בדרך שלנו, להתאים אישית את הדברים שאנחנו קונים כדי לקבל בדיוק מה שאנחנו רוצים מבלי לוותר על אף פרט, ואנחנו אפילו מרגישים מוגבלים כשאנחנו משתייכים לקהילה שכוללת מחויבויות. אם אנחנו מצטרפים לקהילה או משתתפים בקהילה, היא נוטה להיות רשת חברתית משוחררת יותר מאשר בעבר; מעין רשת שמאפשרת לנו לנוע בחופשיות לתוכה והחוצה ממנה, מבלי לוותר על קהילות אחרות.
באקלים חברתי כזה, קשה יותר ויותר להציג לאנשים צעירים את הערך שבהשתייכות לקהילה מלוכדת, המציעה זכויות וגם אחריות ושלעיתים דורשת הקרבה מצד הפרט לטובת הכלל.
חזור לראש הדף
אתגר הפלורליזם
ברוב הקהילות היהודיות-ליברליות, מקובל שלחיים היהודיים ישנם אפשרויות וביטויים רבים. ישנן דרכים רבות להיות יהודי, ישנם ארגונים ובתי כנסת רבים לבחור מביניהם, ומגוון עצום של דרכים לביטוי היהדות.
אפילו בארץ, שבה פלורליזם יהודי מקובל פחות מאשר בארה"ב, אנחנו יכולים לראות יותר הזדמנויות עבור יהודים ישראלים לגבש את היהדות שלהם ולבטא אותה.
מצד אחד, ישנם יתרונות רבים לפלורליזם יהודי: שפע של יצירה אומנותית ותרבותית; יצירתיות וחדשנות; הזדמנויות ללמידה אישית (ועוד יתרונות). מצד שני, פלורליזם מאתגר את ערך היסוד של האחדות, שאומץ כחלק מהעמיות היהודית.
יתכן שנעריך פחות את הביטוי הידוע "כולנו אחד", בהינתן הפילוג בו אנו שרויים בגלל אמונות שונות, דרכי ביטוי שונות ליהדות וגישות שונות לערכי היסוד. כמחנכים לעמיות, אנחנו רוצים לעזור לתלמידים שלנו להרגיש מחוברים ליהודים במקומות אחרים וכאלה עם ערכים שונים, אך לעיתים קרובות אנחנו מתקשים למצוא נקודות חיבור.
כיצד אנחנו יכולים ליצור אחדות שתכיל תפיסות שונות של ערכי יסוד? כיצד ניתן לשמר תחושה של קולקטיב בעל משמעות בזמן שאנחנו לא מסכימים על עניינים ספציפיים אך משמעותיים? כיצד ניתן לאמץ את השונות ולהישאר שלמים?
חזור לראש הדף
האתגרים של ריבוי זהויות
במשך מאות שנים, העמיות היהודית הייתה הזהות הקולקטיבית היחידה שהייתה נגישה ליהודים. הם לא יכלו להצטרף לגילדות מקצועיות ולא התקבלו לקבוצות הלאומיות הקולקטיביות שסבבו אותם (כמו הרוסית, הצרפתית או המצרית).
לכן, הזהות היהודית שלהם הייתה הקהילה היחידה בה הם יכלו לקחת חלק. בזמן המודרני מצב זה השתנה; היהודים קיבלו אזרחות במדינות בהן הם חיים, ואף הקימו מדינה משל עצמם. התוצאה היא שכיום ליהודים יש גישה למספר זהויות קולקטיביות. הם יכולים להשתייך לקבוצות ולקהילות רבות ולחוש תחושה עמוקה של שייכות לכל אחת מהן.
על אף שהיהודים יכולים להחזיק בזהויות מרובות מבלי לקרוא בהכרח תיגר על הזהות היהודית שלהם, ישנה סכנה שההשתייכות לקבוצות אחרות תגרום להשתייכות לעם היהודי להיתפס כמיושנת או לא רלוונטית.
בארץ, לדוגמא, יהודים רבים החליפו את המחויבות לקולקטיב היהודי הרחב במחויבות לקולקטיב הלאומי הישראלי.
בארה"ב, כדוגמא נוספת, היות היהודים חלק מהאומה האמריקאית הובילה חלק מהם להאמין שהם אינם יכולים להיות חלק משני עמים. לפיכך הם מתייחסים ליהדות שלהם כדת ולא כהשתייכות לעם, ובכך מחמיצים ערך יסוד של החיים היהודיים.
חזור לראש הדף