אחד מהאתגרים המיוחסים תכופות למושג עמיות יהודית הוא, שהוא קשה להבנה ולהבעה. יחד עם זאת, ביטויה המובהק ביותר של העמיות הוא פעולות הבנייה והפיתוח המתמשכות של ציוויליזציה יהודית. רעיון זה הובע בבהירות ע”י מרדכי קפלן ביצירתו החשובה “היהדות כציוויליזציה” (קפלן, 1934), אשר תשמש כבסיס להקדמה ולדיון המובאים כאן. קפלן ערער על התפיסה של היהדות כדת גרידא. הוא טען שהדבר שמייחד את היהודים משאר החברה האנושית “מורכב משמירה על מערכות יחסים חברתיות, טיפוח של תחומי עניין תרבותיים, השתתפות בפעילויות, השתייכות לארגונים, התאמה למנהגים, והתנהגות כיהודי בהתאם לסטנדרטים חברתיים וערכיים” (קפלן, 1934, עמ’ 178). כל אלו מרכיבים את ייחודם של היהודים: ” לפיכך היהדות כתרבות נפרדת היא מושג מקיף בהרבה מהדת היהודית. היא כוללת את החיבור להיסטוריה, ספרות, שפה, ארגונים חברתיים, סנקציות חברתיות, סטנדרטים של התנהגות, אידיאלים חברתיים ורוחניים, וערכים אסתטיים אשר בכללותם מהווים ציוויליזציה” (עמ’ 178).